Sharon Brunsher I. Was. There.
Opening Reception: Thursday, March 14 at 8 pm
We are pleased to invite you to the opening of Sharon Brunsher’s new exhibition.
Brunsher, who also curated the exhibition, will present works born from a journey that lasted over a year and a half in which the artist had a dialogue with the characters, places, texts, and sounds of Paris. Her infatuation with the city, the rhythm of the language, the words, the noises, and the culture is getting stronger. The more she increases the pace, the more the total connection increases.
In between both worlds of her passion for Tel Aviv and Paris, she threads a connection and weaves her works that are created out of longing, passion, and addiction to the city of lights. Stone sculptures, paving stones, photographs, items collected from the historical parts of Paris and words that are processed as real objects become the products of a dialogue created between her and the city. This is an exhibition that offers a different observation, a different interpretation, naked of any barrier and without a limit of place or time.
Guest Artists:
Hagar Tirosh, Hadassa Tal, Ilanit Scharff Vigodsky, Lior Shachar Studio 1220, Jerry Shai Sarig, André Djaoui, Ron Kedmi, Shahar Kornblit, Romy Halkin, Nomi Abliovich, Rotem Nahum and Ziv Ganel.
שרון ברונשר .I. Was. There
אירוע פתיחה: יום חמישי, ה- 14.3 בשעה 20:00
פריז 1927, רחובותיה של העיר נדרכים לעת ערב ורוח קרירה מפזרת את עלי השלכת בשדרה. לאחר ארבע שנים של מלחמה, העיר מתעקשת לחגוג את החיים בכל דרך אפשרית ומתוך כך אוספת לחיקה את כל מי שמתמסר לה. שנים לאחר מכן יכנו את התקופה “השנים העליזות” של העיר. עיר רוויה בתשוקה תרבותית לוכדת בקסמה את אנשי המילה והשירה, הריקוד והתיאטרון, האמנות והעיצוב. הם הופכים אותה לנחשקת ומלאת חיים ותאווה, מנסים ככל האפשר להבטיח לעצמם שהיא תשמש להם מקלט אינטלקטואלי שבו יוכלו ליצור, לכתוב, לצייר, לשחק, לשהות ובעיקר לאהוב.
אני הייתי שם אומרת שרון ברונשר. התהלכתי ביניהם, הגיתי את מילותיהם, דברתי את שפתם. מתוך מסע שארך למעלה משנה וחצי מנהלת ברונשר שיח עם הדמויות, המקומות, הטקסטים והצלילים של פריז. ההתאהבות שלה בעיר, בניגון השפה, במילים, בצלילים ובתרבות, הולכת ומתעצמת, ככל שהיא מגבירה את הקצב כך גם מתגבר החיבור הטוטאלי. היא חיה ונושמת את העיר בכל נימי גופה, מסרבת להתנתק ממנה. כמי שתרה אחר אהוב ליבה, היא נותנת לנפשה להתמכר ומשחררת אחיזה. עם הניתוק מכאן והקרבה לשם, היא מבקשת למצוא את חוטי הקשר, טווה את עבודותיה שנוצרות מתוך הכמיהה, התשוקה, ההתמכרות לעיר.
חָלַמְתִּי שֶׁאַתְּ שִׁיר – אֲנִי צוֹחֶקֶת – רָצִיתִי לָשִׁיר לְמִישֶׁהוּ, וּפִתְאֹם אַתְּ פּוֹרֶשֶׂת יָדַיִם, הַתְּנוּעָה הַמְטַפֶּסֶת הַזֹּאת שֶׁל כַּף הַיָּד, כְּשֶׁהָאֶצְבָּעוֹת מִתְנוֹעֲעוֹת לְכָל כִּוּוּן, וְנִשְׁפָּכִים זַהֲרוּרִים – בְּתוֹךְ אַלְפִּית שְׁנִיָּה נִשְׁפָּכִים – וְרוֹאִים לֹא אֶת הַדְּבָרִים, אֶלָּא דַּרְכָּם
כותבת המשוררת הדסה טל, אשר שיריה מלווים את המסע של ברונשר ומופיעים כחלק בלתי נפרד מעבודותיה בתערוכה.
אַל תִּפָּרְדִי מֵהַחִידָה, אָמַרְתְּ, מוֹזֶגֶת אֶת הָעַכְשָׁו שֶׁלָּךְ לְתוֹךְ חַיַּי, לַפֶּה הַפָּתוּחַ שֶׁל הַיּוֹם, וְאַתְּ – רוֹקֶדֶת, לֹא כְּמוֹ עִנְבָּל בְּפַעֲמוֹן (אֵלֶּה תְּנוּעוֹת גְּדוֹלוֹת) רַק עָמֹק לְתוֹךְ הַגּוּף שֶׁנַּעֲשֶׂה דַּק, וְאֶפְשָׁר לָנוּעַ בִּטְפִיפוֹת קְטַנּוֹת, לִרְקֹד בְּרִיתְמִים שֶׁל אֲדָמָה שֶׁמְּהַדֶּקֶת אֶת פִּסַּת הַגּוּף שֶׁלָּהּ לְיַד כּוֹכָב מְפַטְפֵּט.
כממתיקת סוד מגלגול קודם בשנותיה היפות של פריז, מביאה ברונשר למרכזה של התערוכה את תוצרי המסע והתהליך שהיא עוברת. זהו פרק חדש שהיא יוצרת מתוך הדחף לשזור את חייה הקודמים עם אלו הנוכחים. ובשל כך זו הזמנה לשוטט לא רק בתוך נימיה של פריז משנות ה 20 של המאה הקודמת, חשופה וקסומה, אלא גם לתוך מחשבותיה ונפשה של ברונשר.
פסלי אבן, אבני מדרכות, תמונות, צילומים, פריטים שנאספו מחלקיה ההיסטוריים של העיר ומילים שמעובדות כחפצים ממשיים הופכים לתוצרי דיאלוג שנוצר בינה ובין העיר. זוהי תערוכה המציעה התבוננות שונה, פרשנות אחרת, ללא הגנה או כסות, עירומה מכל מחסום וללא גבול של מקום או זמן.
בתוך האוסף מוצגות גם עבודותיהם של אמנים ואמניות שהוזמנו להגיב וליצור יחד, הגר תירוש, הדסה טל, אילנית שרף ויגודסקי, ליאור שחר סטודיו 1220, ג׳רי שי שריג, זיו גנל ז”ל, אנדרה דז׳אווי, רון קדמי, שחר קורנבליט, רומי הלקין, נעמי אבליוביץ’, רותם נחום.
באופן שאינו מתפשר, לעיתים אף בהתרסה ברונשר צוללת לתוך החומרים, בין דפי ההיסטוריה ומראי המקום של התקופה. היא מבקשת לשמר את מה שהיה, ובאותה העת להשאיר שם את עקבותיה. אלו הרגעים והפריטים שאספה ויחד הם מהווים אוסף של נקודות זמן, חותמת של נוכחותה כמי שמבקשת להנציח את הזיכרון האינסופי.
אֵינְסוֹף הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ קוֹרִים דְּבָרִים שֶׁלֹּא קוֹרִים – זֶה הַגּוּף שֶׁנּוֹדֵד בָּעוֹלָם אוֹסֵף חוּטֵי אוֹר.
כותבת הדסה טל, וברונשר חותמת במילים:
אני הייתי שם.
אמנים אורחים:
הגר תירוש, הדסה טל, אילנית שרף ויגודסקי, ליאור שחר סטודיו 1220, ג׳רי שי סריג, זיו גנל, אנדרה דז׳אווי, רון קדמי, שחר קורנבליט, רומי הלקין, נעמי אבליוביץ’, רותם נחום.
שרון ברונשר נולדה בשנת 1972 ב-רמת גן. היא בוגרת הסדנא לעיצוב ואדריכלות במגמת עיצוב תעשייתי.
מסעה של ברונשר בעולם העיצוב והאמנות החל בשנת 2005 וממשיך עד היום עם מותג הנושא את שמה בתחום העיצוב והלייפסטייל. כמו כן אחראית משנת 2013 ועד היום על מותג הנייר “פאפייר”. במקביל לעיסוקה כאמנית יוצרת, עוסקת ברונשר בייעוץ אומנותי, עיצוב וקריאייטיב ואוצרות. בשנה האחרונה מחלקת את זמנה בין ישראל לצרפת.
במהלך כל שנות פעילותה, משלבת ברונשר בעשייתה דיסציפלינות שונות וממזגת אותן בהרמוניה וקוהרנטיות. ברונשר יוצרת ממקום של תשוקה מחד ושל מחקר מאידך. היא יוצרת מניפולציות במגוון חומרים, מתחכמת איתם ומנהלת איתם שיח בדרכים כמעט מעבדתיות היוצרות תוצאות מרתקות ועוצמתיות.
לאורך השנים היא נעה על הציר שבין חומר וגוף ונוטה להתרחק מטרנדים. גם בתערוכה הנוכחית, מובא סיפור על החומר והיחסים בינו ובין הצופה והחלל. ברונשר מייצרת מתח בין התכונות המנוגדות של כל חומר למשנהו: האבן אל מול הנייר, העץ אל מול הצילום, הברזל אל מול הכתב. השימוש המקביל בחומרים השונים יוצר שילובים מסקרנים וורסטיליים ומדגיש את התכונות הייחודיות לכל אחד מהם.
בתערוכה הנוכחית בגלריית זימאק יצרה ברונשר עולם מרתק בו היא מציגה את עבודותיה בשילוב אמנים נוספים ובכך מייצרת מודל חדש של עבודה בשיתוף פעולה והפריה הדדית. היא שואבת השראה מכל תחומי היצירה בהם עסקה במהלך השנה, מכנסת עשייה רבת שנים לידי סיפור אחד, עכשווי.