Lee Yanor | Memory Fields (Project Room)

לי ינור שדות זיכרון

טקסט: מילנה גיצין אדירם

במיצב “שדות זיכרון” יוצרת ינור מעין משחק זיכרון אדיר מימדים ובעל רבדים אינסופיים, שבו שזורים ערב רב של דימויים ואסוציאציות. היא מכנסת ומאחדת, חושפת ומסתירה, זיכרונות ודימויים מתקופות שונות וממקומות רבים לכדי יצירה מלאה ושלמה, שבה היא מבקשת לבחון מחדש את הזכות להקפיא ולפרק את התנועה לכדי גורמיה. במקביל, מבקשת ינור לבדוק את היכולת להפשיר ולהרכיב מחדש את רסיסי התמונות הקפואות לכדי תנועה אחת חיה, זורמת ואקטיבית.

המיצב משלב תצלומי סטילס ועבודת ווידיאו המוקרנות על תשעה מסכים. בשפתה הייחודית, משייטת ינור בין דימויים מעולם הצומח, דימויים של בעלי חיים בתנועה וסצנות פסאדו-תיעודיות של האדם בתנועה. הקישור בין אמנות הווידיאו והצילום, כמו גם חיבור הדימויים מעולמות התוכן השונים, מאפשר לינור לחדד את הקוטביות שבין התנועה לבין הזיכרון ובו בעת להדגיש את הקשר הגורדי שמאחד ביניהם. שהרי הזיכרון והתנועה שלובים זה בזה בקשרי עבותות ומנהלים ביניהם דיאלוג מרתק.

השלם המתקבל משני גופי העבודות המרכזיים, המורכבים עצמם מחלקיקים ומחלקי חלקיקים, שמציבה ינור בלב החלל יוצר עבודה בשלה ובוגרת. במלאכת מחשבת ובאריגה עדינה ומוקפדת היא מנחה את הצופה במסדרונות הזיכרון הפרטי שלה עצמה, מלווה אותו בנבכי הזיכרון של האמנות והתרבות המערבית ומאפשרת לו לסייר באופן חופשי בעולם הדימויים והפרשנויות הפרטי והאישי שלו עצמו.

לכאורה, מציעה ינור לצופה עולם חסר מבנה וחופשי לחלוטין. לאסוציאציות המוצגות אין התחלה, אמצע או סוף והנרטיב האמורפי המוצג בהן הוא רק אפשרות אחת מני רבות. חוסר המוחשיות של הדימוי, הנובע מגודלו הבלתי נתפס, הכפלתו ושכפולו, הופעתו והיעלמותו הבלתי סדירה יוצרים תחושה משכרת של אנדרלמוסיה וחירות בלתי מוגבלת. דומה כי פוזיטיב ונגטיב, היש והאין, חברו יחדיו על מנת למרוד בסדר המוכר והנוקשה של העולם. אך הבחירה של ינור להציג דימויים בראשיתיים, כמעט-פרימיטיביים, בממדי ענק הופכת את החלל למעין קתדרלה סדורה, מורכבת ומלאת יראה. העבודות מציפות את המקום ברסיסי אור מלא הוד והדר, שרות שיר הלל לטבע ולאמא אדמה ומגמדות את השפעתו של האדם אל מול הטבע הפראי.

גם שמה של התערוכה, שדות זיכרון, מרמז על אותה חוויה חושית עילאית שאמורה להתלוות אל הצפייה במעגל החיים המושלם. עונות השנה מתחלפות בסימטריה, יופי נשגב מקיף את הצופה מכל צדדיו ושלמות אסטטית מרצדת על פני תשעת המסכים המנופחים ומבעד לתצלומים האווריריים. אך השם מרמז באירוניה גם על הארעיות של האושר, שכן בכל רגע נתון יכולים העננים להתקבץ בשמיים ולהותיר את הצופה עם רסיסי זיכרונות קפואים ועם שברי החלום בלבד.

התערוכה הנוכחית בגלריה הינה חלק קטן מהמיצב המלא שהוצג במוזיאון לאמנות מודרנית טאיפיי, טייוואן (2007) ובמוזיאון היהודי בשטוקהולם, שוודיה (2010)